פסק-דין בתיק ת"ק 46872-10-11

התובע מבקש בתביעתו זו, לחייב את הנתבעת, שהינה תאגיד שהוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן: "החוק") לצורך טיפול במשק המים והביוב של קרית אתא, להשיב לו סך של 15,781 ש"ח ששולם על ידו בחודש 2/11 או בסמוך לכך, לצורך קבלת היתר לתוספת בניה שהתעתד לבנות בביתו שברחוב יצחק בן צבי 72 בקרית אתא (להלן: "ההיטל").

לטענת התובע ההיטל שולם על ידו תחת אילוץ מאחר ומתן ההיתר הותנה בתשלומו, אולם מדובר בתשלום שנגבה שלא כדין. במכתבו של התובע לנתבעת מיום 18.9.11, אשר היווה את הבסיס לתביעתו, טוען התובע כי אין כל הצדקה לגביית ההיטל כאשר תוספת הבניה אינה מביאה להגדלת מספר הצרכנים בפועל, כך שהיקף השימוש במים ובביוב לא יגדל. כמו כן הביע התובע תמיהה על כך שחברת חשמל והג"א לא דרשו כל תשלום לצורך מתן אישורם, ולפיכך לא ברור לו הבסיס לדרישת הנתבעת. כמו כן הלין התובע בתביעתו על כך שהנתבעת לא השיבה למכתבו הנ"ל.

לאחר הגשת התביעה, ולאחר התנצלות, שלחה הנתבעת לתובע מכתב מפורט אשר בו פירטה את מקור הסמכות לגביית ההיטל ואופן חישובו, וזאת בהסתמך על חוקי העזר לקרית אתא הקובעים כי היטלי המים והביוב המושתים על האזרח בגין בניית תוספת לבית קיים מחושבים על בסיס שטח הבניה במ"ר ולא על מספר הנפשות או שיעור העליה בפועל בצריכה, כאשר למכתב צורף התחשיב המדויק שעל פיו חושב ההיטל.

במהלך הדיון בפני חזר התובע על טענותיו בכתב התביעה, ולאור האמור בכתב ההגנה הוסיף וטען כי הנתבעת לא הציגה אישור המעיד על כך שהנתבעת, שאינה הרשות המקומית, רשאית לפעול מכוח הוראות חוקי העזר של עירית קרית אתא.

לצערי, על אף כתב ההגנה המפורט, הכולל הפנייה לכל הוראות החוק הרלבנטיות, עמד התובע על ניהול תביעתו, אשר לטעמי התבררה כחסרת כל בסיס. אמנם נכונה טענתו של התובע כי הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט אישור מטעם הרשות המקומית, עירית קרית אתא, לפעול בשמה, אולם מכאן ועד למסקנת התובע כי יש בכך להשמיט את הקרקע תחת גביית ההיטל ממנו, הדרך עוד ארוכה. לצורך הבנת הבסיס לקביעתי זו אפרט, בקצרה, את הבסיס החוקי מכוחו פועלת הנתבעת.

הקמתם של תאגידי המים והביוב מכוח החוק נעשתה כחלק מרפורמה שתביא לייעול הטיפול במערכות המים והביוב ברשויות המקומיות. כפי שקובע סעיף 1(ב) לחוק:

(ב)   לשם השגת מטרות החוק (אשר מפורטות בסעיף 1 הנ"ל - פ.ל.) יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות ציבורי, שתפקידן העיקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לענין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תקבע גם את תעריפי השירותים.

החוק (בסעיף 81(א)(2)) הסמיך את הרשות לשירותים ציבוריים - מים וביוב לקבוע כללים באשר לתעריפים שיגבו תאגידי המים והביוב, וכללים כאלו אכן נקבעו בכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), תש"ע-2009.

בסעיף 2(ב) לכללים אלו נקבע כלל בסיסי לפיו תאגידי המים לא יגבו תשלומים שאינם מעוגנים בכללים, ובאופן מפורש נקבע כי תאגידי המים והביוב לא יגבו היטלים לפי חוקי עזר, כלשון ההוראה:

" (ב)  חברה לא תגבה כל תשלום בעד שירותי מים וביוב שלא לפי התעריפים הנקובים בכללים אלה לרבות היטלים או אגרות לפי חוקי עזר לביוב או למים או היטלים או אגרות בחוק עזר אחר שמשמעותו דומה גם אם כותרתו שונה, או כל תשלום שהסמכות לקובעו נתונה בידי מועצת הרשות הממשלתית או כל תשלום שנקבע בהתאם". (ההדגשה אינה במקור - פ.ל.)

 אולם, בסעיף 12 לכללים אלו נקבעה הוראת מעבר, הקובעת כדלקמן:

"12.   (א)   על אף האמור בסעיף 2(ב), חברה תהיה רשאית עד יום י"ח בטבת התשע"ג (31 בדצמבר 2012) (להלן - תקופת המעבר), לגבות היטל ביוב לפי חוקי עזר לביוב והיטל הנחת צינורות לפי חוקי עזר למים, כפי שנקבעו, עובר לכללים אלה, בחוקי עזר של רשות מקומית שהיא ספק מקומי כהגדרתו בכללי הספקים המקומיים, שבתחומה פועלת החברה (בסעיף זה - חוקי העזר); לעניין זה -

          "היטל ביוב" - כמשמעו בפרק השלישי לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, כפי שהיה בתוקפו ביום כ"ב בתמוז התשס"ט (14 ביולי 2009);

          "היטל הנחת צינורות" - לרבות אגרת הנחת צינורות, היטל צנרת מים, היטל פיתוח מפעל מים ותשלום חובה, אף שכינויו שונה, המוטלים מכוח חוקי העזר, ובלבד שתכליתם היא מימון ההשקעות בהתקנת מערכת המים הציבורית, רכישתה או שידרוגה, ולהוציא אגרת חיבור רשת פרטית למפעל מים, אגרת חידוש, אגרתהרחבת חיבור, אגרת התקנת מד מים או כל תשלום חובה אחר לפי חוקי העזר אף שכינויו שונה ושאינו לתכלית האמורה."

מכאן עולה, כי חרף הקביעה העקרונית בכללים כי תאגידי המים והביוב לא יהיו רשאים לגבות היטלים שונים מכוח חוקי העזר, הרי שהוראת המעבר אפשרה להם, במפורש, להמשיך ולעשות כן עד לתום שנת 2012.

ברור כי להשוואה לחברת חשמל או להג"א, כפי שביקש התובע לעשות, אין כל בסיס. כל אחד מגופים אלו פועל על בסיס תחיקתי אחר, ולכל אחד מהם נקבעו כללים שונים למסגרת פעולתם, לרבות לענין גביית תשלומים בעבור שירותים שונים. לפיכך, לעובדה שגוף אחר אינו דורש תשלום כתנאי למתן אישור לצורך קבלת היתר בניה, אין כל רלבנטיות לצורך בחינת סמכות הנתבעת לעשות כן.

האם יש בסיס לטענת התובע כי הנתבעת לא הציגה את מקור סמכותה לפעול עבור עירית קרית אתא?

ראשית יצויין כי מדובר בטענה חדשה ומפתיעה שעלתה לראשונה בדיון בפני ולאחר שהוגש כתב ההגנה. מטעם זה ברור כי הנתבעת לא ידעה שהתובע יטען טענה זו ולפיכך לא נערכה להציג אסמכתא למקור סמכותה (מעבר למקור המצוי בחוק ובכללים שהותוו מכוחו).

שנית, ובעיקר, הנתבעת, כמו גם עירית קרית אתא, נהנות מחזקת כשרות המעשה המינהלי, ובמקרה דנן, פועלת לטובתן החזקה כי הקמת הנתבעת כתאגיד מים נעשתה בהתאם להוראות החוק וכדין (ראה הוראת סעיף 3 לחוק בדבר אופן הקמת תאגיד מים וביוב), ומשכך חלות לגביה כל הוראות החוק והכללים מכוחו. אני סבורה כי הדרישה הנובעת מטענת התובע כי בכל פעם שנטען כנגד פעולת גבייה של הנתבעת, היא תצטרך להוכיח את מקור סמכותה (מעבר להפנייה להוראות החוק), דהיינו שתצטרך להמציא את ההחלטות הרלבנטיות שהתקבלו בעירית קרית אתא ואשר מכוחן הוקמה הנתבעת, הינה דרישה אבסורדית.